ברוכים הבאים לדיכאון חיפוש העבודה

הדיכאון שמשתק אתכם ובמקום להיות במקום של פול גז על הקריירה שלכם, אתם במצב שקיעה.

הימים חולפים להם ושלחתם עשרות אם לא מאות קורות חיים שלא זיכו אתכם לאף תגובה.

גם קיבלתם כמה תשובות שליליות גנריות מנוסחות באופן קר ומנוכר.

ככל שעובר הזמן, הביטחון העצמי מתחיל להיסדק.

כל תשובה שלילית נוספת גורמת לכם לתהות אם הבעיה בכם.

חוסר הוודאות מכרסם והחשש הכלכלי גובר.

לאט לאט, בלי ששמתם לב, אתם נשאבים למעגל מסוכן,

ישנים יותר כדי לברוח מהדאגות, בוהים שעות בטלוויזיה בניסיון לטשטש את המחשבות.

אין לכם כח לקרובים אליכם,

בחלק מהמקרים, אתם נוטים לריב ולהפגע ללא סיבה.

והכוחות?

הולכים ואוזלים...

לא מדובר בעצלנות, מדובר בתשישות נפשית.

אפשר לקרוא לה גם דחיינות רגשית שמשתקת ותסכול מצטבר.

ברוכים הבאים לדיכאון חיפוש עבודה.

כן, יש דבר כזה ואתם ממש לא לבד.

כשחיפוש העבודה מתארך מעבר לצפוי, כשתיבת המייל מתמלאת בסירובים לקוניים או בדממה מוחלטת, זה טבעי לשקוע.

הביטחון העצמי נפגע עם כל דחייה, והמוטיבציה להמשיך לחפש פשוט נעלמת.

המשימות הכי קטנות כמו לשלוח עוד קו"ח, להתקשר לבדוק מה מצב המועמדות מרגישות פתאום כבדות כמו משקולת ענקית.

המוח והלב מעדיפים לדחות הכל (דחיינות רגשית) רק כדי לא להתמודד שוב עם אכזבה.

וכך נוצר לו לופ מתסכל - אתם מרגישים מיואשים, ואז מתקשים לשדר התלהבות ואנרגיה כשכבר נוצרת הזדמנות מה שעלול להוביל לעוד פספוס ולעוד לא שמעמיק עוד יותר את תחושת הייאוש.

זה מעגל שקשה לשבור, מעגל שמזין את עצמו.

אז איך יוצאים מזה?

קודם כל, תנשמו עמוק.

חשוב לזכור שהתחושות האלה לגיטימיות.

מותר לכם להיות מותשים ומיואשים כשדברים לא הולכים.

מותר לכם אפילו להתאבל כשאתם בתחושה שדברים יקרים הולכים לכם לאיבוד.( כן... לאבד מקום עבודה זה סוג של אבל).

תזכרו שאין פה אשמה או משהו דפוק אצלכם.

השוק קשה, התחרות גדולה, ולעיתים קרובות הסיבה שלא חוזרים אליכם לא תלויה בכם בכלל.

רבים עברו, עוברים, ויעברו את מה שאתם עוברים עכשיו, גם אם לא כולם מדברים על זה.

תאמינו לי, זה קורה לטובים ביותר. מה כדאי לעשות? שתפו בקושי שלכם.

לא בקטע של צרת רבים חצי נחמה, אלא זה יכול להראות לכם כמה אתם לא לבד במצב הזה. וכשאתם חושפים מה אתם עוברים, מי שהתמודד עם סיטואציות כאלה, יתן לכם כלי התמודדות מהניסיון שלהם.

הכרה בקושי היא צעד ראשון וחשוב.

ועכשיו, אחרי שהבנו את זה, נשאלת השאלה – איך בכל זאת שוברים את המעגל?

לצערי, אין פתרונות קסם אבל יש צעדים קטנים ועקביים שיעזרו לכם בהדרגה להחזיר לעצמכם תחושת שליטה, ביטחון ואנרגיה. דבר ראשון, הכי חשוב שתהיו בתנועה! לא לעצור לרגע.

צרו לכם סדר יום קבוע

⬅️כשאין עבודה לקום אליה בבוקר, קל לאבד את המסגרת.

השתדלו לקבוע לעצמכם לו״ז יומי פשוט:

לקום בשעה סבירה, לצאת מהפיג'מה ( כן! גם אם אתם בבית).

תגדירו זמן ותקדישו אותו לחיפוש עבודה ולשליחת קורות חיים, וגם זמן למנוחה ולעיסוקים נעימים.

סדר יום מעניק עוגן ותחושת יציבות בתוך הכאוס, ועוזר למנוע תחושה שהימים סתם בורחים לכם בין האצבעות.

תציבו מטרות קטנות וברות ביצוע:

⬅️אני אוהבת את השיטה שבה פורטים למספרים קטנים ואז קל יותר להשיג את המטרה.

למשל: במקום להגיד אני חייב להתחיל לעבוד החודש ולהלחץ מזה,

נקבע בלו"ז שלנו 3 שעות ביום ובכל יום נציב מטרות קטנות.

✔️שליחת 5 קו"ח

✔️שיפור פרופיל הלינקדאין

✔️כתיבת פוסט חיפוש עבודה

✔️קביעת פגישות נטוורקינג

✔️שיחות follow up

✔️טירגוט חברות שתרצו לעבוד בהן וכו'

בצעתם את המשימות היומיות שלכם? מעולה!

כל צעד קטן כזה הוא ניצחון שמחזיר לכם תחושת יכולת!

צעדים קטנים מצטברים להישגים גדולים עם הזמן, והם הרבה פחות מפחידים ומשתקים.

טפלו בעצמיכם!

⬅️בתקופות כאלה, הנפש והגוף זקוקים לכם יותר מתמיד.

הקפידו לישון מספיק בלילה (אבל לא לבלות את כל היום במיטה), לאכול אוכל מזין, ולעשות פעילות גופנית כלשהי, אפילו הליכה קצרה בחוץ לשאוף אוויר.

נסו מדיטציה, קריאת ספר טוב, תחזרו לעשות את התחביבים שלכם או כל דבר קטן שעושה לכם טוב על הלב. דברים כאלו ימלאו אתכם ויוציאו אתכם מהדיכאון.

אל תישארו לבד עם המחשבות!

⬅️חלק מהמעגל השלילי הוא הבדידות והבושה שמכרסמות מבפנים.

מאוד מקל לשתף מישהו במה שעובר עליכם. זה יכול להיות חבר קרוב, בן/בת משפחה, קולגה לשעבר או קבוצה של מחפשי עבודה אחרים (ישנן קבוצות תמיכה נהדרות ברשת).

לפעמים אפילו שיחה עם מכר מפתיעה בעזרה שהיא מביאה.

שקלו לפנות גם לאנשי מקצוע – יועץ קריירה שיכול לכוון אתכם מקצועית, או אפילו מטפל רגשי אם העומס הנפשי כבד במיוחד.

אין שום בושה בקבלת עזרה. להפך, לדבר על הקושי ולהיעזר באחרים מעיד על כוח ובגרות, וזה יכול להקל מאוד את הנטל על הכתפיים שלכם.

חשבו מסלול מחדש.

⬅️תקופת חיפוש העבודה יכולה להיות גם הזדמנות לעצור ולשאול את עצמכם שאלות.

האם המסלול המקצועי שאתם מתעקשים עליו הוא בהכרח מה שאתם באמת רוצים?

ייתכן שהגיע הזמן לבחון כיוונים חדשים כמו שינוי תחום, שדרוג מיומנויות, לימודים והכשרות, או אפילו פנייה למסלול קריירה אחר שתמיד עניין אתכם.

לפעמים אנחנו כל כך מתמקדים במטרה שחשבנו שהיא נכונה לנו, שאנחנו לא רואים אופציות אחרות סביב. נסו לפתוח את הראש, אפילו מחשבה מחודשת אחת יכולה להדליק ניצוץ של תקווה ולשבור את תחושת התקיעות.

תזכרו בחוזקות שלכם, בדברים שגרמו לאחרים לפנות אליכם ולשבח אתכם.

⬅️לא זוכרים? תשאלו קולגות שלכם, הם יגידו לכם במה אתם טובים. זה גם יחזק אתכם וגם יזכיר לכם דברים שאולי שכחתם על עצמיכם ויתן לכם בוסט של אנרגיה.

תזכרו את הערך שלכם.

⬅️אתם הרבה יותר מרשימת התארים והתפקידים בקורות החיים שלכם.

הערך שלכם כאנשים לא נגמר בכמה זמן חיפשתם עבודה או בכמה דחיות קיבלתם.

יש לכם כישורים, תכונות אישיות, חברים ומשפחה שאוהבים אתכם – כל הדברים האלה קיימים וחשובים, גם עכשיו.

נסו להזכיר לעצמכם מה כן יש בחייכם מעבר לחיפוש העבודה, ולשאוב כוח מהדברים הללו. גם אם כרגע הקריירה בהמתנה, החיים שלכם לא בהמתנה.

אז כן, זה קשה – אולי אפילו אחד האתגרים המורכבים שהתמודדתם איתם. לגיטימי לחלוטין להרגיש מדוכדכים ומתוסכלים. אך בידיים שלכם היכולת, בצעדים קטנים ובטיפול עצמי, להתחיל לטפס החוצה מהבור הזה. כל פעולה קטנה, אפילו לקום בזמן מחר, או לשלוח עוד קורות חיים למרות הפחד היא הצלחה.

אל תוותרו!

העבודה הנכונה תגיע, ובינתיים דאגו לעצמכם ועשו מה שאתם יכולים, בקצב שלכם.

אסיים בשני משפטים שאני מאד מאמינה בהם,

אולי לא הכל טוב, אבל הכל לטובה.

כל לא מקדם אותנו אל הכן.

גם אם זה לא נראה לכם ככה עכשיו, תאמינו שהדרך שאתם עוברים כרגע, היא הדרך שתעצב אתכם בעתיד.

בהצלחה!